<h1>ערכי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך רבי ינאי</h1>
<h2>דף טו.</h2>
גרסינן במסכת תמורה פרק אחרון [ל"ב ע"ב] א"ר ינאי אין מעילה מפורשת מן התורה אלא בעולה שנאמר נפש כי תחטא וחטאה בשגגה מקדשי השם. איזהו קודש המיוחד לשם הוי אומר זו עולה. אבל חטאת ואשם מדרשא אתיין דתניא רבי אומר כל חלב לשם לרבות אימורי קדשים קלים למעילה. ובמסכת מעילה פרק קדשי מזבח מצטרפין [ט"ו ע"א] גרסינן אמר רבי ינאי מחוורתא אין חייבין משום מעילה אלא על קדשי בדק הבית בלבד, מאי טעמא דאמר קרא כי תמעול מעל וחטאה בשגגה מקדשי השם קדשים המיוחדים לשם יש בהן מעילה, אבל קדשי מזבח יש בהן לכהנים ויש בהן למזבח. וקשה דרבי ינאי אדרבי ינאי דאמר רבי ינאי וכו'.
ונראה לי הסודר הא דא"ר ינאי אין מעילה מפורשת מן התורה אלא בעולה. כך הוא הפירוש, אם יש לנו להביא במשמע אף קדשי המזבח למעילה אין במשמע אלא עולה בלבד שהיא מיוחדת לכליל. ואע"ג דעורה לכהנים כיון דאיכא שום עולה שכולה כליל ואין בה לכהנים כגון עולת העוף שם העולה דרשינן. ואע"ג דאיכא מוראה ונוצתה, כיון דייחד להן הכתוב מקום אצל המזבח קדמה כאילו כולה למזבח. ואע"ג דאין במוראה ונוצתה מעילה. דהכי גרסינן בתוספתא דמעילה פרק א' [ה"ג] עולת העוף שמיצת את דמה, יצאו מוראה ונוצה מידי מעילה, מועלין בה עד שתצא לבית הדשן, נראה הפירוש מיד כשמיצה הדם אע"פ שעדיין צריך שיסוע והקטרה אין לומר עדיין לא נעשתה מצותה, דאין מוראה ונוצה בכלל שהרי קודם שיסוע הסיר מוראה ונוצה, כדאיתא לסדר מליקת עולת העוף בזבחים כלפי שלהי פרק קדשי קדשים [זבחים ס"ד ע"ב]. והא דקתני סיפא מועלין בה עד שתצא לבית הדשן, היינו גוף עולת העוף דכיון דנעשית [מצותן אין מועלין בו].
